על כתיבה וכותבים – מיליון מילים ראשונות.

עידוד לשבוע חדש.

רציתי לעודד את כל מי שכותב, את כל מי שחושב לכתוב ואת כל מי שמפחד לכתוב.

רציתי להזכיר לעצמי ולאחרים משהו שמישהו פעם אמר – שלפני המילה המיליון זה עוד בכלל לא זה. אפילו אם כבר פרסמתם כמה ספרים שהפכו לרבי מכר – זה עוד לא זה. זה עדיין תרגיל. זה עדיין ניסוי כלים. אז גם אם זה לא מושלם – קחו את הזמן. ואל תפחדו לכתוב. אל תפחדו להוציא. אל תפחדו לשתף.

כשהתחלתי לכתוב את התגלות היה לי הרבה מה להגיד אבל לא היה לי מושג איך. זאת אומרת הקשר ביני לבין כתיבה היה ממש מקרי. לא היה לי מושג איך ומה כותבים אבל היה שם רצון. והרצון הביא עוד ועוד מילים איתו. עוד ועוד התפרטות, עוד ועוד העמקה. ואחרי זה באו טורים במעריב nrg ועוד תכנים ועוד ספרים בהכנה ופתאום – אנשים אומרים שזה הרבה יותר טוב ממה שהיה בהתחלה. ברור שזאת שוב התחלה! מהנקודה הזאת אני רוצה להעמיק ופתאום נראה לי שגם זאת רק ההתחלה. שאזכה שתמיד ארגיש בהתחלה אבל אמשיך ואמשיך למרות הכל.

יש גם הרבה כאלה שרוצים לכתוב בלוג אבל חושבים שזה טפשי, שלמי בכלל אכפת, שאת מי זה יענין? אי אפשר לדעת וזה גם לא משנה – רוצים לכתוב? יש לכם מה לשתף? תעשו מה שבא לכם.

גם אם אתם רוצים לכתוב לעצמכם, בלי להוציא את זה – זה יכול לעשות טרנספורמציה מדהימה בחיים שלכם. יש מחקרים שמראים שכתיבה רגשית של רבע שעה ביום יכולה לשנות הרבה. קחו את הזמן ותבדקו את עצמכם. תראו מה קורה כשמוציאים החוצה – אולי תגלו דברים שמזמן שכחתם על עצמכם. אולי תראו דברים שעליהם אף פעם לא חשבתם.

ראיתי פעם בחסידות שכתבו "קנה לך חבר" שהקנה – עט הכתיבה הוא גם חבר. פשוט תכתוב…

יש כל כך הרבה קולות בפנים שאומרים לך לעצור. שאומרים לך לשכוח. שאומרים לך לשתוק. גם אם הם באים אליכם עם כל מיני טענות מתוחכמות, אל תקשיבו להם. שימו אותם בצד ותעשו מה שבא לכם. אחר כך  תבדקו ותראו איך להמשיך. בא לכם לכתוב ספר? יאללה תכתבו. בסוף אתם לא חייבים להדפיס ולפרסם אותו אם לא בא לכם. מקסימום הוא ישאר על ההארד דיסק שלכם.

ואל תשכחו – מיליון מילים ראשונות זה עוד לא נחשב, זה רק התרגיל כתיבה שלכם – אז מה הלחץ? 🙂

בהצלחה לכל הציפורים הקטנות שבתוך הלבבות שיזכו לפרוח באויר ולהוסיף עוד שיר וניגון של שמחה בעולם.